<h1>סמ"ק מצוריך סימן רכ"ו</h1>
<h2>דף כג:</h2>
אין בעל דין יכול לפסול חבירו אפילו אינו בקי בדינין אם לא יביא עליו ראייה שהוא קרוב או פסול דקיימא לן כדרבנן דמתנ' וגם אם בעל דין בא הוא ואחר לפסול עדיו של חבירו אינו נאמן דנוגע בעדות הוא ואפילו ערער דפגם משפחה קמסהדי נוגע בעדות הוא, עכ"ל תו' זה בורר (עיין ד"ה ורבנן). וקיימא לן כר' דאמר אין צריך לברר לבעל דין דבריו אם אמר בפני בית דין יש לי שתי כתי עדים אין לחזור אחרי שניהם דדי לו בכת אחת משום דהני לא מכח הני קמסהדי אלא כגון הבא לטעון בשטר ובחזקה, כלומר שטען שיש לו שטר מאותו קרקע שהוא מוחזק בו שלקח מבעל דינו ואכלה שני חזקה והביא עדי חזקה צריך עוד לברר דבריו ולהביא שטרו לבית דין, מכל מקום אם לא מצא שטרו לא (יחסיד) [יפסיד] בכך כדמשמע בסוף פרק גט פשוט (ב"ב דף ק"ע) כדמשמע גבי עובדא דרב יצחק ב"ר יוסף דהוה מסיק זוזא בר' אבא כו', עכ"ל ס"ג ומן התו' בפרק זה בורר.
